בן מלכה ודוד. נולד ביום כ”ו בניסן תשמ”א (30.4.1981) בקיבוץ חולדה. בן ראשון להוריו, אח צעיר לניצן בת השלוש וחצי. כשהיה טל בן שלוש וחצי נולד אחיו, ניר.

כבר בלידתו בלט טל, במשקלו: 4.9 ק”ג. בגיל 9 חודשים החל ללכת, ובגיל שנה כבר החל ללמוד מאביו את רזי משחק הכדורגל. החיים בקיבוץ, המדשאות והחופש האינסופי, התאימו מאוד לטל, שהיה ספורטאי מבטן ומלידה.

בשנות חייו הראשונות התחנך טל בקיבוץ חולדה, בבתי הילדים, בגן ובבית-הספר היסודי. כשהיה בכיתה ד’ עברו כל ילדי הקיבוץ ללמוד בבית-הספר היסודי בקיבוץ נצר סירני. החברה גדלה מאוד, ואצל טל התגלה הדבר שהפך למוטיב חשוב ומרכזי בחייו – חיי חברה, דאגה והתעניינות אינסופית בחברים, עזרה לזולת ומתן הרגשה לסובבים אותו ש”יש על מי לסמוך”.

בגיל 13 חגג טל את בר-המצווה במסיבה יפה. המתנה הגדולה שלו היתה טיול להולנד, שם חבר של המשפחה עשה לטל כיף לא רגיל. בעשרת ימי הטיול חווה טל חוויות רבות, ביניהן טיול ליורו-דיסני שהיה חווייה ענקית. בעקבות הטיול הזה החליט טל לעבוד ולחסוך כסף, לעוד ועוד טיולים.

טל המשיך לתיכון האזורי בגבעת ברנר. החברה שוב גדלה, ויותר ויותר בלט האופי החברי של טל, בטלפונים הביתה, בפגישות עם מוריו, ובהערות בתעודות שלו. לצד ציונים מצוינים בתחום הספורט – טל הצטיין בכדורסל, כדוריד וכדורגל והיה חבר בנבחרות בית הספר – ונוסף לציונים הטובים בנושאי הלימוד, תמיד ציינו המורים לשבח את האחריות האישית, את העזרה לאחרים, את המנהיגות ובכלל – כמה כיף שטל בסביבה. טל היה לאורך כל הדרך דמות מרכזית בחיי הסובבים אותו. החברות היתה אף חשובה מהלימודים, אם כי תמיד הקפיד להיות בסדר בכל התחומים.

כבר אז, בתחילת התיכון, גמלה בטל ההחלטה להגיע ליחידה מובחרת בצבא. לצד מסרים של ‘לתת’ בבית, גם בבית-הספר הדגישו את חשיבות התרומה למדינה ולצבא. טל עבר קורס צלילה “כי אולי זה יעזור לי בעתיד”, עשה אימוני כושר, רץ, הרים משקלות, התייעץ, למד ועשה למען העתיד.

בגיל 16 החל טל לעבוד במלצרות ולחסוך כסף. הוא עשה חשבון ותיכנן כמה כסף יהיה לו בתום לימודיו, מה יספיק לעשות לפני הצבא ואף עסק בתכנון מעשיו אחרי הצבא.

בכיתה י”א נבחר טל, לגאוות משפחתו, למשלחת בית-הספר שנסעה לביקור בפולין, במחנות מתקופת השואה. לקראת הנסיעה עברו הנערים תוכנית מיוחדת שמאוד גיבשה אותם, וחבורה זו נשארה מאז בקשרים נפלאים ומיוחדים במינם.

טל סיים את התיכון עם תעודת בגרות מלאה. הוא השקיע שעות רבות בתחקיר והכנת עבודת הגמר שלו, בנושא מלחמת לבנון. טל היה, כמובן, בין כוכבי ערב הסיום, שנתנו הופעה ולבוש “משהו-משהו”.

כשמאחוריו גיבושים מגיבושים שונים, ועתיד צבאי לא כל-כך ברור, החל טל את החופשה שלו. הוא עבד קשה כדי ליהנות, ואכן נהנה – בטיול לרודוס, ועוד טיולים בארץ, והכל עם חבריו הנפלאים. טיולו האחרון בעולם, אחד החלומות האחרונים שהגשים, היה להולנד. באמצע הטיול איתרו אותו הוריו, והודיעו לו את ההודעה מהצבא – טל התקבל ליחידת ‘מגלן’, וגיוסו הוקדם.

טל שב ארצה ובחודש נובמבר 1999 התגייס לצה”ל, והחל במסלול לוחם חי”ר. ובצבא – עוד חברים, שהופכים אף הם להיות חברים בלב ונפש. וכל חופשה מתוכננת לפרטי פרטים, מעט בבית והרבה עם החברים. במהלך השירות הכיר טל את אורנה, שהיתה לחברתו, ולא היה מאושר ממנו.

עם הזמן יצא טל לקורסים שונים במסגרת המסלול. בסוף שנת 2001 סיים קורס קצינים, והיה למפקד צוות טירונים. האינתיפאדה היתה בעיצומה, טל היה מעט מאוד בבית וסיפר שהשירות קשה, אך “מישהו טוב צריך לעשות את העבודה”. את חופשותיו הקצרות חילק בין בילוי קצר עם המשפחה והנאה מארוחה טובה, לבילוי עם אורנה והחברים.

ביום ו’ בניסן תשס”ב (19.3.2002) נפל טל בפעילות מבצעית. הוא נפגע ונהרג מירי מחבלים בבקעת הירדן.    

בן 21 היה בנופלו. אחרי מותו הועלה לדרגת סגן.

טל הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקיבוץ חולדה. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.

ת.נ.צ.ב.ה