בנם הבכור של בת שבע ואוריאל ואח לשי, שלומית ומתן. נולד ביום כ’ בחשוון תשכ”ה (26.10.1964) בכפר סבא. דרור למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי “בר-אילן”, בחטיבת הביניים “קריית הרצוג” בכפר סבא והיה חניך תנועת “בני עקיבא” בסניף שבעיר. לימים, כשהפך למדריך, היה אהוב על חניכיו.

דרור חונך ליושר ולענווה. היו בו עוז ושאפתנות גדולים וכבר מילדות ניכר כפורץ מסגרות. הפרדסים, השדות והמרחבים הפתוחים של תקופת ילדותו היוו עבורו קרקע נוחה ופורייה לפיתוח אהבת הארץ והטבע, אהבה שכבר אז תפסה חלק נכבד וחשוב באישיותו. כשהיה דרור בן שלוש, שכלה אמו את שני אחיה במלחמת ששת הימים. החיים וההתמודדות עם השכול בשילוב רגשות הגאווה הקשורים לניצחון במלחמה, העצימו בדרור את הזיקה, החיבור והאהבה לארץ ולעם ישראל.

בשנת 1979 עבר דרור ללמוד ב”מדרשיית נעם” שבפרדס חנה. הוא היה נער שובב ומלא שמחת חיים ובחר שלא להשקיע בלימודיו; את מרבית זמנו הקדיש לטיולים ברחבי הארץ יחד עם חבריו ולשאר הדברים שהיו חשובים בעיניו באותו זמן. בתקופה זו זוהו בדרור תכונות המנהיגות, השאפתנות, העצמאות, ומעל הכול – הרעות והנאמנות לחברים.

בשנים 1980-1983 למד דרור בישיבה התיכונית “ישיבת ירושלים לצעירים שעל יד מרכז הרב”. בירושלים ביסס את אהבתו לתורה ולערכי העם והארץ. לאחר סיום לימודיו בתיכון למד מספר חודשים ב”מכון מאיר” – מרכז ללימודי יהדות בירושלים.

דרור היה נחוש להשקיע את המירב למען המדינה והחליט להתגייס ל”סיירת מטכ”ל” – בחירה נדירה באותה תקופה לנער דתי. בתקופת ההכנה לגיוס שחק דרור את הסחוס בשתי ברכיו אך עובדה זו לא מנעה מבעדו לעבור את הגיבוש. דרור היווה סמל לכוח הרצון ותכונה זו באה לידי ביטוי בכל שלב בחייו. בפברואר 1983 התגייס ליחידת העילית “סיירת מטכ”ל” ופצח בקריירה צבאית מרשימה וארוכת שנים.

הכבוד שרחש דרור לחבריו בצוות הקנה לו הערכה רבה בקרבם. הוא נתקל בקשיים פיזיים וסבל מבעיות בברכיים, אך אף על פי כן סיים את המסלול בהצלחה, יצא לקורס קצינים, סיימו בהצטיינות וחזר ליחידה כמפקד צוות. בתקופת שירותו ביחידה, השתתף במספר מבצעים חשאיים ואף זכה בציון לשבח באחד מהם. על נסיבות זכייתו בצל”ש חל איסור פרסום עד עצם היום הזה.

דרור נישא להדסה ביום ז’ בחשוון תשמ”ז, בהיותו מפקד צוות. הוא והדסה קבעו את ביתם בירושלים. נולדו להם שישה ילדים: יואב, יעל, איתן, ישי, אורי אברהם ודרור נחמיה שנולד אחרי נפילתו ונקרא על שם אביו.

דרור היה בעל מסור ואוהב ואבא חם שידע להשתולל עם ילדיו. הוא לא ויתר על הזדמנויות לקפוץ הביתה באמצע השבוע, והשתדל להגיע בשעות שהילדים ערים. הוא עשה כל מאמץ להיות נוכח במסיבות בגנים ובאספות הורים ככל שזמנו ותפקידיו אפשרו לו. כשהגיע הביתה בשבתות היה ממעט להתעסק בענייני הצבא והיה קשוב לצרכיה של המשפחה כי ידע שזה מקור חוסנו. הוא נהג לטייל עם הילדים בכל הזדמנות וחינך אותם לאהבת העם, הארץ ואהבת התורה. המשפחה הייתה שותפה מלאה לעשייתו הצבאית והייתה גאה בו מאוד.

לאחר ארבע שנים בסיירת מטכ”ל יצא דרור ללימודים במכללת פו”ם (פיקוד ומטה) שבגלילות. עם סיום לימודיו, באוגוסט 1993, חזר לחטיבה 35 – חטיבת הצנחנים הסדירה. הוא מונה לסגן מפקד פלוגה בגדוד “אפעה” – 890, ולאחר כן מונה למפקד הפלוגה המסייעת. בהמשך שירת כקצין אג”ם בגדוד 890 וזכור כמי שנאבק בנורמות פסולות שפשו בפלוגה. הודות להצלחתו במאבק זה, הפכה “המסייעת” מ”פלוגת הבלגן הגדודית” לפלוגה ממושמעת ומקצועית.

בשנת 1994 נבחר דרור לפקד על גדוד 890. “מנהיג הוא אותו אדם המשכנע את האנשים לעשות דברים שאינם מעוניינים לעשותם, ולמרות זאת ליהנות לעשותם”, אמר הארי טרומן, ודרור אימץ מוטו זה. הוא הצעיד את הגדוד להישגים משמעותיים מבחינה מבצעית ונורמטיבית; הגדוד “לבש” את תכונותיו והיה למהיר, זריז, נחרץ והישגי ביותר. דרור היה מפקד קשוח ולא ויתר על קלה כחמורה. הוא הציב דרישות גבוהות מאוד אך תמיד היה קשוב לבעיות האישיות של אנשיו. רבים מהקצינים והנגדים ששירתו תחת פיקודו התקדמו בצבא והם ממלאים כיום תפקידי מפתח בחטיבה.

בסיום תפקידו כמג”ד 890 יצא דרור לפסק זמן מהחיים הצבאיים והשלים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, שם למד מדעי המדינה והמזרח התיכון. עם סיום לימודיו בהצלחה קיבל את הפיקוד על יחידת “מגלן”. תקופה זו התאפיינה באווירת עשייה ושאיפה למצוינות. היחידה הייתה הראשונה שהצטיידה באמצעי לחימה חדשים ופרצה דרכים חדשות בפעילות המבצעית. בתקופתו של דרור הגיעה היחידה לשיאים חדשים; בדרום לבנון נטע דרור בלוחמים את המוטיבציה ואת האמונה כי בתובענות, דייקנות וסבלנות אפשר יהיה להגשים את כל השאיפות הגבוהות שהציב להם.

בשנת תשנ”ט הועלה דרור לדרגת אלוף-משנה. בתפקידו הראשון בדרגה זו שירת כמפקד מרכז מודיעין וסיור (מו”ס) ובמקביל, כמפקד חטיבת הצנחנים במילואים מרכזית. כמפקד מו”ס, נטע את הזרעים של גדודי הסיור וחטיבות החי”ר על ידי שינוי יסודי בתפיסת הסיור בצה”ל. בחטיבת המילואים הפיח דרור רוח חדשה והחזון הפך למציאות כשהצליח לרתום את כל המפקדים והלוחמים בחטיבה למשימות המשותפות. למרות הקושי בפיקוד על שתי יחידות בו-זמנית, הצליח דרור בתפקידים אלו בזכות יכולת הניהול הנדירה שבה חונן. את הכול עשה בתכליתיות, בנחרצות וחריצות, בסדר מופתי ומעל לכול – באמונה בלתי מתפשרת שבעבודה קשה אפשר למלא אחר כל יעד ומטרה. זכורים היטב דבריו המגלמים את האמונה החזקה בראייתו את תפקיד המפקד: “דמות המפקד הנה הגדרה סובייקטיבית. לכל חייל יש את המפקד שלו. לכל מפקד יש את הפקוד שלו, ובכל זאת, ישנה ‘דמות המפקד’. דמות המפקד הנה מושג כולל, המגלם בתוכו עקרונות בעלי אפיונים ברורים”.

בשנת 2001 מונה דרור לתפקיד מפקד חטיבת מרחב יהודה. המטרה הייתה כפולה: הגנה על ההתיישבות היהודית ולחימה בלתי מתפשרת בטרור. דרור היה חדשני, נועז ונחוש לנצח את הטרור. הוא שינה את שיטת ההגנה ואת מערך פריסת הכוחות והפעלתם. הוא מיקם מארבים למחבלים, יזם פטרולים לא צפויים והוביל מבצעים התקפיים רבים נגד מוקדי הטרור ומפעיליו. תפיסתו הביטחונית, אותה הטמיע בגזרת חברון, שימשה מודל לכל גזרות יהודה ושומרון והשפיעה אף על הדרג הבכיר בצה”ל ועל מעצבי המדיניות. דרור הטביע את המונח “דיפרנציאציה” (מיון והפרדה) שמשמעותו להילחם במחוללי הטרור עד חורמה ולאפשר חיים נורמליים לאזרחים. בתקופה זו של מלחמה בטרור עבד באופן הדוק עם השב”כ וזכה להוקרה רבה מצד הארגון.

הצלחתו של דרור בתפקידו כמפקד חטיבת מרחב יהודה והצלחתו בתפקידיו הקודמים הובילו להכרזה על מינויו כמפקד הבא של חטיבת הצנחנים.

בליל שבת, פרשת “ויצא”, י”א בכסלו תשס”ג (15.11.2002), נפל דרור בקרב מול מחבלים בתוככי חברון עיר האבות. בנופלו היווה מופת ודוגמה ללוחמיו כשהוא הראשון להסתער. בן שלושים ושמונה היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אישה הרה, ארבעה בנים ובת, הורים, שני אחים ואחות. לאחר מותו נולד בנו דרור נחמיה שנקרא על שמו.

אוהביו של דרור הפיקו לזכרו את החוברת בת שני החלקים “וקראתם דרור בארץ” המכילה קובץ שיחות ושיעורים לזכרו, הספדים ומכתבים שנכתבו למשפחה לאחר נפילתו. בערב הזיכרון “איך נפלו גיבורים” שהתקיים ב”מכון מאיר”, נשא דברים האלוף יפתח רונטל, מפקד זרוע היבשה: “… דרור כמנהיג וכלוחם, יש בו השילוב של מפקד בצבא העם. … דרור הוא גם סמל וגם מופת לשלושת הערכים – אהבת הארץ, הניצחון וכבוד האדם. והוא עמד בהם דרך הדוגמה האישית. הביטוי של המנהיגות בשטח הוא היכולת להוביל אנשים בקרב, באותם מקומות שמי שהולך אחרי המנהיג יודע שיש סיכוי שלא יחזור. אז מדוע הולכים אחרי המפקד? את הדבר הזה בונים בעמל רב, ואפשר למוטט אותו בשעה אחת, ושוב לא תהיה יכולת לבנותו בצורה אמיתית שתעמוד, לא בעתות שלום ולא בהסתערות. זהו דרור. זאת בעיניי תמצית המנהיגות של דרור. כמנהיג מבצעי שתכונותיו באות לידי ביטוי בדרך פיקודו, אפשר לראות בדרור כמה יכולות – היכולת שלו לדבוק בחזון, ובעקבותיו לקבוע יעדים, שמבטאים חוכמה צבאית שנלמדה, מה שמחייב קור רוח, תכנון, הבנה. החוכמה של המפקד היא יכולתו לממש את החלום הזה, את החזון, במציאות, ולעשות את זה לא לבד, אלא עם הובלה של אנשים אחריך… דרור כמנהיג צבאי בדרך מימוש היעדים הצליח במה שלא רבים מצליחים – לקחת דבר מסובך ולהפוך אותו לדבר פשוט. להצליח ולא לקחת לעצמו את התהילה… הנחישות, האמונה, הדוגמה האישית, ולא פחות מכך היכולת לקחת אחריות – לא לקבל סמכות אלא לקחת אחריות. לאורך דרכו הצבאית של דרור הוא הביא לידי ביטוי את כל תכונות המנהיגות. שיאה של אותה דרך הייתה בחברון. היכולת להבחין בין המציאויות, להבחין בין הטוב לרע במקום שהכול נראה רע, וביכולת לשנות מציאות, לא היו נחלתן של כל החטיבות בשטחים, ואת זה למדו מדרור… דרור היה מפקד בכל נשמתו, הגיע עם הג’יפ וחתר ליצור מגע עם המחבלים… הפעולה של דרור הייתה פעולה של מפקד אמיץ שיודע היטב את המושג “אחריי” ונותן דוגמה אישית, ואחרי מפקד כזה הולכים…”

מתוך הפרק “שיח פקודים”, דבריו של סגן-אלוף גיא חזות ששימש כמ”פ בגדוד 890 וכסמג”ד של דרור ב”מגלן”: “להגיד שדרור היה אמיץ זה כמו להגיד על השמש שהיא זורחת, ברור שהיא זורחת ושעכשיו יום… דרור נתן את הכוח – בנו, בפקודים שלו – להיות אמיצים… היה לו גם אומץ לב ציבורי לעמוד על דעתו בכל מקום ומול כל דרג, וגם אומץ לתת גיבוי לפקודים שלו, שלא תמיד היה מגיע להם, מתוך הבנה שהוא שם בשביל לגבות אותם – קודם כול כי הוא המפקד שלהם – בצורה שלא ראיתי אצל שום מפקד אחר… זה בעיניי האומץ של דרור, היכולת שלו לשדר אלינו כמנהיג, כמפקד, את הדרישה להיות אמיצים ולהיות מסוגלים לעבור תקופות קשות ומשברים”.

פעולות רבות נעשו להנצחתו של דרור. ביניהן, חנוכת בית-כנסת על שמו ולזכר כל הנופלים ביחידת המילואים לדורותיהם; יחידת “מגלן” חנכה את “גן דרור”; תנועת “בני עקיבא” הנציחה את דרור בפרויקט הדרכה – שהייתה דרך חייו.

בטקס חנוכת בית-הכנסת על-שם דרור נשאה דברים אמו, בת שבע: “… דרור הגיע לחטיבה עם תחושת גאווה שהנה הוא מצטרף לשרשרת מפקדים שהובילו את החטיבה הייחודית הזו. כמו כל תפקיד, שאל את עצמו : מה אני אוכל לתרום שלא תהיה עשייה לשעה אלא לדורות? מתוך ידיעה שהמילואימניקים הם הקבועים והוא עצמו יהיה רק לשנתיים, עשה עבודה משותפת וצמודה עם המילואימניקים ועם המטה הסדיר. וכך, החטיבה צעדה באון לתוך היובל השני של מדינת ישראל. לולא הערכים והשורשים שמחברים את כולנו למכנה משותף אחד, לא היה ניתן להגיע כה רחוק”.

בטקס חנוכת “גן דרור” ביחידת “מגלן” דיברה הדסה, אלמנתו: “… דרור נהרג בערב שבת פרשת ‘ויצא’. בפרשת ‘ויצא’ מסופר על חלום יעקב – הסולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה – כך היה דרור. מחובר לאדמה הזאת כמו העץ, כמו הסולם, וראשו מגיע השמימה – מחובר לרוח האומה הזאת. כמו העץ, מפתח ענפים חדשים בכל יחידה שעבר דרכה. בגן המיוחד הזה, יש מפגש עם כל התחנות בחייו, מאז היותו ילד ועד תפקידו האחרון. כל אחד מאתנו הנו ענף בעץ הזה – כל אחד לוקח משהו מתכונותיו של העץ ומשכלל אותה, כדי להשפיע על הענפים הבאים”.

והוסיף האח, מתן וינברג: “מהות הגן בעיניי מסמלת בצורה רבה מאוד אותו ואת פועלו – ביחידה בפרט, ובצבא בכלל. … אם נסתכל סביבנו נראה מכנה משותף ברור; לכל העצים יש שורש חזק הנטוע באדמה, גזע, ענפים ועלים. העלים נובלים ונושרים מדי עונה, במקומם באים עלים חדשים, אך השורש הנו אותו שורש – לעולם אינו מתחלף. כן דרור – כמו השורש היונק מן האדמה – ינק את כוחו מהאמונה החזקה בצדקת דרכנו ובתורת משה. והעלים אינם אלא החיילים והמפקדים המתחלפים מדי תקופה – ובמקומם באים חדשים… היום, כשאני עומד כאן רק שנה מאז שחרורי ורואה את כל ‘העלים’ שכבר הספיקו להתחלף – כולי תקווה שהם וכל אלו שיבואו בעתיד ימשיכו לינוק מאותו שורש, חותמו של דרור”.

ת.נ.צ.ב.ה