יונתן הדסי

 

 

יונתן הדסי ז"ל

בן מיר ויוסף. נולד בשעות הצהריים המוקדמות של יום י"ד בסיוון תשמ"ה (3.6.1985) בבית החולים "העמק" אשר בעמק יזרעאל. גדל, התחנך והתבגר בקיבוץ מרחביה. יונתן היה הבכור במשפחה. לימים, גדל התא המשפחתי וליונתן נוספו שתי אחיות – שרון ועדן.

כבר בילדותו המוקדמת, בשישייה שבבית הילדים בקיבוץ (פעוטון עופרה), התבלט יונתן בשובבותו הגדולה ובחן אישיותו. כמנהיג טבעי הוביל את השישייה למעשי שובבות אבל כמו בהמשך חייו, היו אלה תמיד בגבול הטעם הטוב. בהמשך, בגן הילדים, התגבשה חברות אמיצה עם ארנן רז ועמית גרוסמן, חברות אשר תלווה את יונתן עד יומו האחרון.

מגן הילדים עברו ילדי הקבוצה לבית-הספר היסודי "אופקים" ("חצ"ב") שבקיבוץ ומשם – למוסד החינוכי "עמקים" אשר בקיבוץ מזרע. יונתן היה תלמיד טוב אולם את עיקר מאמציו הפנה לחיים החברתיים, לפעילות בתנועת "השומר הצעיר", לספורט, לטיולים, למוזיקה ולסרטים. הכול זוכרים כיצד החליט לערוך טיול אופניים מקיבוץ מרחביה עד לכנרת; בנחישותו, הצליח לרתום את ילדי השכבה בקיבוץ ואת הוריהם וכך יצא טיול בן יומיים לדרכו.

אהבתו הגדולה של יונתן למוזיקה ניכרה מגיל צעיר. עוד בהיותו בן עשר החל ללמוד לנגן בגיטרה קלאסית והתמיד בכך במשך שש שנים. בגיל שש-עשרה עבר לגיטרה חשמלית והחל לנגן מוזיקת רוק. לעתים, כדי לגוון, היה מתופף בתופים. יונתן ניגן באולפנה למוזיקה בקיבוץ מזרע ויזם הקמת הרכבים מוזיקליים להופעות בית ספריות ולמסיבות חג בקיבוץ. בעיזבונו נותרו סרטי וידאו שבהם הוא מתועד מנגן ושר בהופעות שהתקיימו בבית הספר.

פרט לכישרונו המוזיקלי, גילה יונתן הצטיינות יתרה גם בספורט. הוא שיחק בקבוצת הילדים של "הפועל מגדל העמק" בכדורגל, וכן התמחה בריצות ארוכות.

יונתן התאפיין בלב רחב, בנועם הליכות ובצניעות גדולה. הוא נהנה מחיי חברה שוקקים ובמנהיגותו השקטה סחף אחריו את חבריו בשכבה לפעילויות שונות. תמיד היה מוקף בחברים ובחברות שהעריכו אותו וידעו כי הוא נועד לגדולות. אדם חם ואוהב היה שידע לחלק בתבונה את זמנו בין משפחתו לבין תם – חברתו זה ארבע שנים, וזאת בלי להזניח את חבריו. כינויו, כפי שנכתב בספר המחזור, היה "הגבר".

בהתקרב מועד הגיוס החל יונתן להכין את עצמו לצבא בידיעה ברורה שהוא מצטרף לאחת מיחידות העילית של צה"ל. לשם כך הרבה להתאמן ושיפר את כושרו הגופני.

בסוף חודש נובמבר 2003 התגייס לצה"ל והצטרף ליחידת "מגלן". במהלך המסלול שמר על אופטימיות גדולה והיה נחוש לסיימו על אף הקשיים. בתקופת ההכשרה וגם לאחריה השתתף יונתן בפעילויות מבצעיות, ועל כך נהג לומר "יש עבודה לעשות ומישהו צריך לעשות אותה".

ביום העצמאות החמישים ושמונה למדינת ישראל קיבל יונתן תעודת הצטיינות יחידתית על תרומתו ליחידה ועל מצוינות אישית ומקצועית. בטקס שהתקיים ביחידה ציין אלוף-משנה אמיר ברעם (אז מפקד היחידה) את נחישותו ואת אומץ לבו של יונתן ואת הצלחתו בהובלת צוותו ויחידתו להישגים במלחמה המתמשכת מול ארגוני הטרור.

ביולי 2006, כאשר פרצה מלחמת לבנון השנייה, עלה יונתן עם יחידתו ללבנון. כוח מיחידת "מגלן" יצא לרכס הסמוך לכפר מרון א-ראס ומשימתו – לשתק את מקורות הירי לעבר אביבים וצפת. בבוקר יום כ"ג בתמוז תשס"ו (19.7.2006) נתקל הכוח במחבלי החיזבאללה. בעת ההיתקלות היה הכוח בעמדת נחיתות לעומת האויב אך הלוחמים הסתערו באומץ וניהלו קרב פנים אל פנים מול המחבלים. בעת הקרב נפגע יונתן בראשו ונפל. לחילוצו נזעק חברו הטוב, סמל-ראשון יותם גלבוע, ובמסירות נפש ניסה להצילו. בניסיון נועז זה הקריב יותם את חייו ונפל אף הוא.

יונתן הובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוצו, מרחביה, כשמאות מלווים אותו בדרכו האחרונה. איילון, חברו לצוות, סיפר כי לפני היציאה לפעולה ביקש ממנו יונתן שאם חלילה יקרה לו משהו, שיקריא על קברו את השיר "הנסיך הקטן מפלוגה א'" (על בסיס שירו של יהונתן גפן "הנסיך הקטן מפלוגה ב'"). איילון קיים את הבטחתו ובעיניים אדומות מבכי הקריא את השיר.

יונתן בן עשרים ואחת בנופלו, הותיר הורים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

מפקד הפלוגה, סרן ישי, ספד לו: "אני משחזר את השיחה אתך מלפני שבוע, היית אכפתי ויוזם. צוות ברוכי היקר, נבחנתם בתפקיד מול אש אויב ועמדתם בגבורה. יחידת 'מגלן' מרכינה ראש בהילקחו של אחד מטובי בניה".

במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב סגן-אלוף אליעזר, מפקד היחידה: "יונתן פעל יחד עם צוותו מול האויב המשחר לטרף אזרחי מדינת ישראל בגבולה הצפוני של מדינתו ובעורף שטחה. יונתן יצא יחד עם חבריו להשבית את הקנה היורה על מושב אביבים ועל צפת. לשם כך הם יצאו וכך גם מומשה משימתם בסופה. יונתן חשב שלא ייתכן מצב בו הצפון נתון תחת אש, ומול המשימה יצא עם רדת ליל. לא כך חשבנו להיפרד מיונתן, הבשורה הנוראית הממה את יומנו.

יונתן היה ילד עם כריזמה בלתי נתפסת, עלם חמודות בעל מיומנות טבעית וידי זהב. יונתן היה ציר מרכזי בהווי היחידה ובייעוד המבצעי שלה, לוחם הפורט עלי גיטרה, וסוחף אחריו ללא מילים, ללא רעש, במנהיגות שקטה וכובשת.

ראשינו מלאים זיכרונות של חיוך מפורסם שהפך לסמלו המסחרי, סיפורים על התנדבות השזורה בצניעות מיוחדת.

שמחת החיים שיונתן נשא עמו הייתה כמשענת עבור הסובבים אותו. חבריו ומפקדיו מספרים על לוחם אופטימי עם ביטחון עצמי מדבק המעורר את החברים לעשייה… יונתן בחר כמו חבריו בדרך קשה, דרך לוחמים. אלה שאינם הולכים בשבילים בהם אנו, הלוחמים, צועדים – לא יבינו. הם לא יבינו מה היא לנו הבשורה כי אחד מהחבורה נלקח, אחד מעצמנו ומבשרנו. כמו הבחורים הטובים ביותר שיש לעם הזה בארץ הזאת, יונתן קם והתנדב לשורות היחידה, בחור יפה תואר בעל עיניים כובשות, אהוב הבנות והבנים…

משפחת הדסי היקרה, החינוך אותו הענקתם ליונתן, החום והאהבה שהקפתם אותו, גידלו נער מקסים ואהוב, לוחם עשוי ללא חת. יונתן הוא חלק מאתנו גם אחרי לכתו, ורוחו האופטימית אתנו בלב. את חיוכו האחרון המופיע מבעד לתמונות האחרונות נישא עמנו יחד עם סיפור חייו. יונתן הוא חלק ממשפחת 'מגלן' וחלק נצחי מאתנו".

העיתונות הכתובה והאלקטרונית סיקרה בהרחבה את אירועי הלחימה. אחת הכתבות מתארת רגע בלתי נשכח במהלך ביקור התנחומים שערכו בבית משפחתו של יונתן נשיא המדינה ורעייתו: "קצין מהיחידה ניגש להורים השכולים, יוסי ומיר, ונתן להם את התמונה האחרונה שבה צולם בנם עם חבריו. בתמונה מופיעים גם יותם, שנהרג אף הוא, וחברים נוספים שנפצעו. התמונה של הלוחמים צולמה כמה רגעים לפני שהם יצאו לפעולה שממנה לא חזרו שניים ונפצעו חמישה".

ביום 11.8.2007 הוענק ליונתן ציון לשבח מטעם מפקד החטיבה "על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות ודוגמה אישית". את הצל"ש קיבלו בשמו של יונתן הוריו. וכך כתב אלוף-משנה גיל ברק, ראש מטה עוצבת האש, בנימוקים לצל"ש: "בתאריך כ"ג בתמוז תשס"ו (19 ביולי 2006), במהלך היתקלות מטווח קצר של כוח 'מגלן' בשמורת הטבע שעל רכס ג'ל אדיר שמצפון למושב אביבים – שימש סמל ראשון יונתן כחובש לוחם בכוח. עם היתקלות הכוח הוא הסתער ראשון לעבר המחבלים. סמל ראשון יונתן פעל באומץ לב רב, וללא היסוס להשגת המטרה מול אש אויב. עם הסתערותו לעבר המחבלים הצטרפו להסתערות זו שאר הלוחמים בצוות והצליחו לפגוע במחבלים ולנטרל את האויב; בקרב זה חיסל הכוח מספר רב של מחבלים. עד לאירוע זה היה סמל ראשון יונתן שותף לכמה פעולות נוספות בתחילת המלחמה של הפעלת אש מדויקת לעבר יעדי חיזבאללה, פעולות שתרמו לפגיעה ולהשמדה של מחבלים.

סמל ראשון יונתן הדסי הפגין במעשיו בקרב זה רוח לחימה, יוזמה, אומץ לב יוצא דופן, גבורה עילאית ותושייה, כושר פיקוד תוך חירוף נפש".

על קברו של יונתן נחקקו המילים: "אחיהן של שרון ועדן. אוהב ונאהב, ננצור בלבנו לעד".

 

ת.נ.צ.ב.ה

 

מקום מנוחתו

בית העלמין הצבאי: מרחביה