קורות חיים
נירית
אודי ג.
חופים- נתן יונתן/נחום הימן
תמונה

קורות חיים

רותם נולד ב – 5/8/1969 – בקיבוץ עברון.
בן בכור לאורה ופטר אח להלית, ניצן מיטל וגל.
ב – 1976 עברה המשפחה למושב עין יהב. וגדל והתחנך במושב עין יהב.
בילדותו היה ילד נבון , אחראי , צנוע ,"משוגע" על לגו, בנה טירות, מכוניות, אופנועים ורובוטים ענקיים (עד מטר וחצי). כבר מגיל צעיר נחשף לטיולים, אהבת הארץ והמדבר…
לפני הצבא עסק בהדרכת טיולי גמלים באזור הרי אילת ובמעלה שחרות.
רותם חבב טיולים , המון לילות , שהחברה התחילו גמורים מעייפות והסתיימו על כוח רצון וטירוף נעורים , בעיקר של רותם . המון זריחות מתוך לילות של מסעות וכיופיים .
ביום מין הימים רותם מתקשר ואומר " תפסתי מטבעון והוא קצת זירז מדי..." אני מגיע ורואה שזה לא מטבעון . גדעון כנעני בא ואומר "אתה תפסת את זה ביד? זה אפעה , הוא אחד הנחשים הזריזים ביותר והארסיים שישנם ..."
בשנת 1987 התגייס לסיירת גבעתי , כשהיה בגבעתי , נסע עם אחד הקצינים של פלס"ר עם ג'פ"ס. נסעו במכתש , הגיעו לתחתית של מעלה מחמל , שם עמדה קבוצה של מטיילים . המלווה היה יוצא סיירת מטכ"ל , התחילו לדבר :" אנחנו עולים עם סיקסים מפה לשם " , אומר לרותם "ג'פ"ס לא מסוגל לעלות "...לחץ לו על נקודה רגישה . רותם הוריד אויר כמעט לגמרי בארבעה גלגלים , הושיב את הקצין על מכסה מנוע ויאללה אודרופ – הגיע למעלה , נעמד , ופתח רימון עשן – ענו לו בכמה יריות אויר ...
ב1988 עבר להיות סייר וגשש במשל"ט הר חריף. ב1989 הקים ופיקד על יחידת סיור באוגדה 252 בגבול מצרים. בשנת 1991 עבר למגלן כאחראי על הדרכות שטח בג'יפים , כשהיה במגלן החליטו שרותם חיל מצטיין בטקס יום העצמאות . דקות ספורות לפני הטקס אין רותם . הגששים ויתר המצטיינים כבר יומיים מבריקים נעליים ומגהצים . אורי סיפר שקרא לו בקשה , רותם הגיע מלוכלך משום מה יותר מתמיד , "לך תביא מדי א' " . רותם עונה אין לי. לטקס צריך להגיע הרומ"ט . רותם עלה על הבמה עם חולצה צבאית נקייה , עם אותות מלחמת סיני ויום כיפור על החזה (חולצה של אורי אגמון כמובן).
בשנת 93' התחתן עם דפנה, השתחרר מהצבא, ויחד יצאו לטיול באפריקה למשך שנה. לאחר מכן חזר לצבא ושימש כקצין סדרות 551 ופיקד על סדרות שטח. משנת 1998 שירת כקצין ניוד אוגדה 98.
רותם התמקצע בכל מה שקשור ברכבי שטח, נהיגה מבצעית, ניווט וחילוצים, והיה מהמובילים בתחום זה בצה"ל ובכלל.
בשנת 98' נולד בנו הבכור מתן.
רותם היה דמות מאגדות , מיטב הנוער היה מוכן ללכת אחריו באש ובמים . שמו נישא בפי חייליו ומפקדיו , עטוף בזרי תהילה השמורים לטובים ביותר. מסביב למדורה , בחדרי אוכל קיבוציים , במסדרונות היחידות המובחרות – רותם היה שם , בכל שיחת גברים בחאקי ותמיד מלווה בגלי הערצה . היה לו איכויות נדירות , זן שהולך ונעלם .

ב27 באוקטובר 2001 נפצע קשה בתאונת אופנוע, הוא נפטר ארבעה ימים לאחר מכן והובא למנוחות בביתו במושב עין יהב. הותיר אחריו הורים, 3 אחיות, אח, אישה וילד.
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.

יהי זכרו ברוך.

נירית

רותם שלי , של כולנו

לפני יומיים סיפרו לי על כך שאתה שוכב בבית החולים מחוסר הכרה ומאז לא הפסקתי להתפלל לשלומך.

התקשרתי ביום חמישי בערב וביקשתי מפטר שילחש לך באוזן שאני חושב עליך ומחזיקה לך אצבעות. פטר אמר שצריך לתת לך לנוח.

אני זוכרת שבגיל חמש עברתה ניתוח ושאחריו , כשהגעת הביתה ביקשת שאבוא אליכם. ישבתי לידך , ראשך על רגליי וליטפתי לך את הראש – אהובי הקטן. כך גם קראתי לך בחתונה , "אהובי הקטן מהפעוטון והגן".

זה לא סוד שיש לי הרבה זיכרונות שחורים ואפורים מילדותי , אבל אתה הוא זיכרון ורוד, יפה, זיכרון מתוק. אני זוכרת את הימים הרבים שבילינו יחיד ואת האהבה והידידות. זוכרת אותך מרכיב ערים שלמות מלגו –תמיד ידעתי בתוך תוכי שאתה
כל כך מיוחד. היית צמח בר ונשארת כזה. אתה כל כך ספונטני ובטוח בעצמך ולא מפחד מכלום, ואני , שמפחדת כמעט מכל מה שזז ואיכשהו הייתה קירבה גדולה מאוד בינינו. זוכרת את הימים בגן, את השעות הארוכות יחד.

זוכרת, שבן קבוצה העיף עליך קרטון דולק ושיערך נדלק –רצתי ושפחתי עליך דלי מים –מבלי לדעת מאיפה שאבתי את היוזמה –אבל כבר אז ידעתי שאתה חשוב לי באופן מיוחד שהקשר המיוחד בינינו הוא יותר מסתם בן קבוצה.

אני זוכרת את יום עזיבתך בכיתה ב', זוכרת שנפרדנו, אבל בעצם שמרנו על קשר כל הזמן. תמיד שמעתי עליך, התעניינתי במה שקורה לך.

בכיתה ט' חזרתה אילנו לקצת. באופן הכי טבעי באת להתגורר עמי בחדר לכמה שבועות עד שהתחדשה שנת הלימודים. זו הייתה שוטפות נחמדה כזאת- משהו שקורה כנראה רק בין בני קבוצה אחת, שחיים יחד מהרגע שנולדו. מין אחוות אחים עמוקה –לא משהו אחר, אבל משהו שאין עמוק ממנו.

אני יודעת, רותמי, שמשהו ממני נלקח היום, אבל אני יודעת שבזכותך היו לי הרבה ימים שמחים ומאושרים והרבה רגעים מלווים בידידות ובתחושה, שאני באמת חשובה ויקרה למישהו.

כל הנתינה שלך, המיוחדת שבך, כל מה שאתה מסמל עבורי –צמח בר שכמותך- מאפשר לי לראות את היופי שבתוך הטבע, לראות את הפרא וליהנות ממנו- כל מה שהנך ימשיך לעד לחיות בתוכי.

אני אוהבת אותך ותמיד אוהב
שתהיה נשמתך עדן.

אודי ג.

חבר יחיד ומיוחד שלי

אני לא זוכר בדיוק מתי פגשתי את רותם בפעם הראשונה. אני מניח שזה היה בערך, כשרותם היה בן חמש ואני בן שבע. אני זוכר היטב מכונות מופלאות מחלקי לגו, שנבנו על הדשא בעברון, והותירו אותי כבר אז פעור-פה.

אח"כ באו שנים רבות של ידידות, שהתבססה על תחביבים משותפים והמון טיולים – תחילה עם ההורים והמשפחות ואח"כ בלעדיהם.

לאורך כל השנים, כל פגישה עם רותם הותירה אותי תמיד נדהם. כולם ידעו שרותם הוא הנהג הכי טוב, שיודע לתקן כל דבר, אבל עם השנים התברר שהיכולת המופלאה הזו, משתרעת על מגוון עצום של תחומים נוספים. הדבר המדהים ביותר היה לאו דווקא התוצאה, אלא התחושה, שרותם עשה תמיד את הכל כלאחר-יד, כאילו אין דבר פשוט יותר מלבנות ג'יפ שלם מכל מיני חלקים אקראיים בחצי יום עבודה.

מלמד הדברים הטכניים, רותם, שבמשפחת גלילי זכה משום מה לכינוי "בוטן", ניחן בדרך חשיבה מיוחדת במינה, לא דומה לשום דבר אחר שנתקלתי בו, ומעבר לכל השאר בלב רחב שהיה בו מקום לאין סוף חברים.

בשנים האחרונות, מכורח הנסיבות, נפגשנו קצת פחות, ועדיין, כל פגישה הייתה חגיגה אמיתית. בכל פעם ראיתי שהבחור הזה לא שוקט על שמריו ומוסיף כל הזמן להתקדם – כל פעם בכיוון חדש ומפתיע.

רותם, אתה היית מן הבודדים שחיים את חייהם בתוך מציאות שהם עצמם יצרו. עשית מה שרצית ומה שאהבת בלי פשרות וויתורים.

אני מסתכל לאחור על כל השנים בהן הכרתי אותך וזרם אדיר של זיכרונות ופרטים קטנים שוטף אותי "מה נאמר – מדברים פעוטים נוצרות אגדות- זה החומר" (אלתרמן).

אבל כנראה, שאגדות, כדרכן של אגדות, לא יכולות סתם כך להזדקן מול הילדים על הדשא.

לי, וכך אני מניח גם לכל הרבים האחרים שהכירו אותך, לא נותר אלא לנצור בלבנו חזק חזק חזק את כל הזיכרונות ולהתנחם בכך שזכינו להכיר יצור מופלא נדיר שכמוך.

נוח בשלום, חבר יחיד ומיוחד שלי.

חופים
נתן יונתן/נחום הימן

חופים הם לפעמים געגועים לנחל.
ראיתי פעם חוף שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם
הוא לפעמים גם כן יכול להשאר
נטוש ובלי כחות
ממש כמו חוף.

אף הצדפים כמו חופים כמו הרוח.
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו,
אשר היה ורק הים
שר לבדו שם את שיריו, כך בין צדפי
לבו של האדם,
שרים לו נעוריו.