אחינו לוחמי מגלן עולים על הרכסים הצופים אותנו,
געגועים תוקפים אותנו עת צלליתם מופיעה כצוק סלע.
פרידת לוחמים אף פעם לא סופית, כיהלום איננה נשחקת.
חיוכם הבלתי נשכח, זרועותיהם המחבקות,
הצחוק והקונדס שחלקנו באוהלי סיירים ובשוחות ההגנה.

דרכנו נטווית בעקבות רגליהם הטבועות ברגבי האדמה.
אנו בוחנים את המצפן שהשאירו לנו טרם לכתם, ומשננים כיוון...
חולשים על אותם כפלי קרקע וחתחתי דרך שסימנו לנו במפה,
תרמילי זיכרונות עמוסים אנו נושאים על גבנו...
תרמילים שנשאנו משדות הקרב.
בשובנו ללא אחינו לעת ערב, בשובנו יתומים עם שחר.

אחינו לוחמי מגלן עולים על הרכסים הצופים אותנו,
פעימות ליבנו ממשיכות את ליבם שעצר עם רדת החמה,
זקיפות קומתנו מספרת אודות רוחם של "ההולכים בשבילים".
מבט עינינו ממשיך את מבטם החודר , המוביל אלי קרב,
מבט המספר את סיפורם הבלתי נשכח.
פעימות ליבנו המהדהדות מגבול הלבנון ועד נחל ארנון ,
מבט עינינו הנראה מבעד לכוונת נשקנו.
רק אלה יהוו יד וגלעד לאלה שהלכו מעמנו ואינם עוד.